מיאמי .... סאות' ביץ' !
נחתתי ב-05:30 לערך בשדה"ת הבינ"ל במיאמי... משם בדיקת דרכונים.... השוטר שבדק אותי אמר לי לסור לחדר צדדי ולחכות שם. חיכיתי כחצי שעה יחד עם קבוצה של כ-10 בוליביאנים וכומר איטלקי.
כשהגיעו השוטרים, הם התיישבו ליד מחשב והחלו לתקתק. ראשון הם קראו לכומר האיטלקי – אחרי כ-5 דקות שיחה עימו נתנו לו חזרה את הדרכון ואמרו לו להמשיך לביקורת הגבולות. מיד אחר כך "מיסטר בן דייויד" – מיד ניגשתי אל השוטר. הוא נתן לי את הדרכון ואמר לי להמשיך הלאה... עדיין לא הבנתי למה עכבו אותי מלכתחילה, אבל אני לא מצפה מביקורת גבולות להיגיון.
אחרי כן, עברתי עוד כמה אנשי ביטחון, ביקורת גבולות ומכס (שאחד שאל אותי מה פתאום אני מטייל עכשיו, שנים אחרי הצבא – והוסיף ואמר שלדעתו זה דבר נפלא מה שהצעירים הישראלים עושים).
משם, אוטובוס למרכז העיר, אל ההוסטל שם אמרו לי לחזור לעשות צ'ק אין ב-12:00 (השעה הייתה 07:30 בבוקר). נו טוב, מה יש לעשות אם לא לשוטט ברחובות הריקים של סאות' ביץ'...
אפילו ב-8 בבוקר החוף כבר מלא באנשים - מי מהם משתזף ומי עושה ספורט. כל החנויות סגורות פרט לסטארבאקס עם הקפה הגרוע (!!). הכל נפתח ומתעורר ב-10.
ב-12 הגעתי חזרה בשביל צ'ק אין. משם המשכתי למסעדת 'חמישה בחורים' (Five Guy) הידועה בהמבורגרים המצוינים שלה (אני לא ידעתי עד שהגעתי. עשתה עלי רושם טוב מבחוץ...). המבורגר מצוין והר ענק של צ'יפס שלא יכולתי לחסל אפילו חצי יחד עם כוס שתיה למילוי חופשי – וכל זה במחיר נמוך מארוחה במקדונלדס...
אחה"צ – יםםםםם..... אחרי כל כך הרבה חודשים בלי חוף נורמלי לרחוץ בו (מאז החופים המדהימים של ברזיל – האחרון שלי היה באילייה גראנדה) הגיע הזמן ללכת לרבוץ בחוף ולשכשך במי האוקיינוס החמימים... איזה כיף !!
בשמיים מטוסים עם שלטים המודיעים על המסיבות שיש בערב – כולל הופעה של פי דידי (לשעבר פאף דאדי - למי שזוכר).
בערב באו אלה (ידידתי משכבר הימים) ודניאל בן-זוגה לאסוף אותי למסעדה. הם לקחו אותי למסעדת 'דולורס אבל אתה יכול לקרוא לי לוליטה' – שהיא מסעדת פיוז'ן עכשווית, ורוב הסועדים בה כמו גם העובדים בה – דוברי ספרדית. אני הזמנתי את מנת ה-מהי-מהי (Mahi Mahi) שהוא למעשה דג-דולפין. זהו אינו דולפין באמת (היונק) אולם סוג של דג... את כל זאת גיליתי רק לאחר סיום המנה. המנה הייתה לא רעה בכלל (בהתחשב בכך שאני לא מת על דגים).
משם המשכתי לבר ה-שור (Shore) כדי לראות את הלייקרס מנצחים מסל בשניה האחרונה ולשתות מעט.
סוף השבוע הזה הינו סופ"ש (ארוך) של יום הזכרון האמריקאי (memorial day). מסתבר שזה הזמן הכי טוב בשביל לצאת לחופשה, והמוני אנשים (כמעט כולם שחורים – ברדיו הודיעו על כ-300 אלף מבקרים) המציפים את סאות' ביץ' לכבוד ה'חג'.
הבחורות השחורות מתחלקות ל-3: בחורות בגובה 1.80 ומעלה. בחורות ברוחב 1.80 ומעלה ושאר הבחורות הנורמליות. אצל הגברים היחס קצת אחר, מאחר ויש יותר בחורים מעל 1.80...
כמו כן, נראה כאילו כל מי שלא שחור פה – מדבר ספרדית.
למחרת בבוקר, קודם כל ים!!
החוף היה מלא בבחורות חשופות חזה המשתזפות להנאתן...
אחרי הים הגיע הזמן להתחיל שופינג (בכל זאת, 3.5 חודשים התאפקתי – בערך)... אולם לפני כן, ארוחה במסעדה קובנית קטנה... האוכל הזכיר לי מאוד את הטיול בקובה לפני מס' שנים!
על הדרך, חנות של אפל – הרבה יותר שווה מאלה שיש לנו בארץ... שיחקתי עם האייפד והחלטתי שאני גם רוצה כזה – אבל בגלל עקרונות שונים – ויתרתי הפעם...
לפנות ערב, החלטתי לקפוץ למספרה...
הספר, בחור פרואני עליז, החל להציע לי כל מיני הצעות מגונות להן סירבתי בתוקף. לבסוף התרצה ואמר לי לשלוח אליו חברים (אם מישהו מעוניין, נא להודיע).
הוא סיפר אותי וגילח אותי ככה שלא הייתי בטוח אם זה אני שם במראה... אבל כנראה שכן...
לבסוף אחרי ששילמתי לו, הזכיר לי את עניין החברים והציע לי עוד כל מיני הצעות נוספות...
בערב, כבר אי אפשר היה לצעוד ברחובות עקב המוני בני האדם והשוטרים המציפים את המקום. פשוט שחור בעיניים (וגם כחול ואדום מהבהבים)...
החלטתי לסעוד בערב במסעדת סושי-סמבה הידועה. רול אחד של סושי עלה לי יותר מארוחה שלמה בג'פניקה בתל-אביב, אולם מצד שני גם היה הרבה יותר טוב! שילוב של סושי ושל פלפל חריף (חלפיניו) זה פשוט שילוב מנצח!!!
במקום הייתה ברמנית מהממת אולם כשרון למשקאות אין לה... אני אמנם סיימתי את המוחיטו שלי, אולם אנשים אחרים התלוננו והחזירו לה משקאות... כנראה יופי לא מספיק בארה"ב!
כ-200 שקל ארוחה ליחיד, אולם היה שווה כל דולר!
צפון אמריקה כל כך שונה מדרומה, האנשים אחרים, האוכל אחר והאקלים שונה לגמרי....
מצד אחד המקום גורם לי לשכוח את הטיול שהיה לי עד עכשיו אולם מצד שני – טיול כזה אי אפשר באמת לשכוח!
בינתיים, אני סופר את הימים לאחור עד החזרה, ולא נשארו עוד הרבה...
איתי, מיאמי
No comments:
Post a Comment