i can feel in in the air ...

באוויר..... באוויר...

איזו חוויה מדהימה זו – לרחף באוויר, ועוד לשלוט בטיסה הזו!

טיסת סולו שניה...
עלינו אל ראש ההר (נסיעה של כ-25 דקות) לטיסה השניה באותו יום.
לפני המריאו מרסלו (המדריך!!) יחד עם אהרון לטיסת טנדם. בעוד הם באויר אני מסדר את המצנח על הקרקע, בודק אותו טוב טוב ומוודא ששאר הציוד במצב לטיסה. אחרי שהם הגיעו לקרקע – הגיע תורי – וזה הזמן להתחבר למצנח ולצאת לדרך.
ד"א, סרטון ההמראה ב-יוטיוב... בקרוב הלינק!

בערב יצאנו הנרי ואני יחד עם שאר המדריכים ועוד כמה חברים למסעדה כדי לחגוג. בהתחלה הבטחתי להם ארוחת ערב ישראלית מעשה ידי, אולם מאחר ואשתו של מרסלו כבר הזמינה את הבית והמטבח לאותו ערב – יצאנו למקום אחר. המקומיים לקחו אותנו למסעדה מוכרת בה חלקנו מגוון מנות מקומיות מצוינות. את האוכל ליווה משקה דמוי ברנדי (דמוי פיסקו למי שמכיר) ששותים בשילוב עם ג'ינגר-אייל. מעניין... אבל אני מעדיף יין. יחד עם זאת במסעדות ובברים רבים נותנים ליושבים בשולחן משחק (מאוד נפוץ בבוליביה) של חמש קוביות ומיכל קטן כדי לערבל אותן. עד הערב לא ידענו מה המשחק הזה בדיוק, אולם החבר'ה הסבירו לנו את כללי המשחק – ולהפתעתי גיליתי שהוא מאוד דומה ליחצה (Yatzee) המוכר והטוב – וזה מה שעוזר למקומיים להעביר ערב משעשע בבר!)

ובחזרה לריחוף – אני נמצא כחמש דקות באויר, מתרחק מאזור ההמראה ומתקרב לאזור הנחיתה. מרסלו מכוון אותי דרך מכשיר הקשר – קח ימינה, עכשיו ישר, פנה שמאלה... ולאט לאט אני מנמיך טוס קרוב לאזור הנחיתה.

ארוחה 'עממית' פה בבוליביה היא עניין של פחות מ-10 שקלים,. עבור המחיר הזה (יש גם ב-6) מקבלים בד"כ חתיכת לחם, סלט קטן, מרק כלשהו, מנה עיקרית חמה (בד"כ עם בשר) וקינוח. המנות לא גדולות אבל הארוחה בהחלט משביעה!
כמובן שיש מקומות המגישים מנות גדולות יותר ואיכותיות יותר, אולם על זה צריך לשלם קצת יותר (18 שקל לסטייק סינטה של 300 גרם למשל).

יום נוסף של טיסות עבר עלינו (היום השני בשבילי). הנרי כבר סיים את הקורס ועכשיו עושה צניחה ראשונה כ'טייס' מן המניין. הצטרף אלינו ז'אן-איב שעשה קורס שכזה לפני כ-20 שנה, אבל מאחר ולא צנח מאז עושה זאת שוב. טיסה ראשונה שלי – המראה לא כל כך טובה אבל הצלחתי לתקן ומרסלו הדריך אותי אל אזור הנחיתה שם נחתי בצורה לא כל כך טובה (לא בלמתי את המצנח מספיק חזק) אולם באמצע אזור הנחיתה. טיסה שניה כבר הייתה הרבה יותר טובה כאשר אני כבר מחליט לבדי מתי לפנות ולאן לטוס כאשר רק בנחיתה הדריך אותי מרסלו – היישר אל שולי אזור הנחיתה – נחיתה רכה.

(אני יודע שהכתיבה הנכונה היא נחת‏י ולא נחתתי, אבל ככה תדעו שאני לא פה בשביל לנוח!)

אני מנמיך טוס ומתחיל להיכנס אל אזור הנחיתה... מרסלו ממשיך להדריך אותי בקשר... אני נמצא בגובה של כ-10 מטרים ומנמיך עוד.

פה בקוצ'במבה יש רמזורים כמעט בכל צומת, אולם נראה כאילו הרמזור הוא המלצה בלבד – מכוניות מתקרבות אל הצומת ואם הרמזור אדום הנהגים מאיטים מעט, מצפצפים וממשיכים לנסוע. אם הרמזור ירוק לא עושים אפילו את זה אלא ממשיכים בדהרה. לא ברור לי איך אין פה תאונות...

עוד יום של טיסות סולו הסתיים. זה כבר היום השלישי! ובכל טיסה אני מקבל פחות ופחות הדרכה מן הקרקע. אני יוצא לדרך. המראה ראשונה טובה. כשאני מרחף לי מעל ההר מגיע לפתע נשר ועף כעשרים מטר ממני. אחרי כ-20 שניות כנראה נמאס לו ממני והוא ממשיך לו בדרכו. אני ממשיך לכיוון אזור הנחיתה. זה יום חם והרוח לא חזקה מה שמקצר את הטיסה וגורם לא להיות לא הכי נוחה (בועות באויר, מערבולות וכאלה). כמה סיבובים באויר, מעל אזור הנחיתה ובסמוך לו... מרסלו מדריך אותי (או ניסה לפחות) לעשות עוד סיבוב לפני הנחיתה אולם אני החלטתי שהספיק לי להפעם וטסתי לכיוון אזור הנחיתה... עברתי את אזור הנחיתה גבוה בכמה מטרים מעל הקרקע – ונחתתי בשדה הסמוך כ-40 מטר, בסמוך לשיח קוצני שהשאיר עלי שתי שריטות קטנות.
זמן לצניחה נוספת – נוסעים אל ראש ההר. הפעם אני יוצא לדרך ראשון. ארבעה נסיונות המראה (הרוח לא כ"כ טובה ואולי אני לא התאמצתי מספיק) עד שהייתי באויר. הפעם החלטתי שאני עושה את הטיסה הכי טובה עד עכשיו. אולם שוב בגלל החום התקרבתי לקרקע מהר מידי (לטעמי) ולא היה מספיק זמן לעשות תרגילים וסיבובים. לבסוף התקרבתי לאזור הנחיתה ונחתתי במרכזו בצורה מושלמת.

בעיר הזו (קוצ'במבה), יש שווקי ענק בהם אפשר למצוא כל מה שרוצים – החל מברגים, שעועית, כובעים, ג'ינסים, גרגרי חומוס, מעילי עור, נעליים, בשר, מחשבים, דיסקים, אופניים ועוד ועוד. משהו אחד שלא מצאתי פה (אבל ראיתי במקום אחר) היה דינמיט. בינות הדוכנים השונים, ישנם דוכני מזון רבים המוכרים אוכל מכל הסוגים וכל המינים (המקומיים). פשוט נחמד להתהלך ביניהם ולהריח את ריחות האוכל המושכים. המחירים מאוד נמוכים יחסית לישראל – אולם חלק מהדברים אפשר למצוא בזול יותר במקומות אחרים בבוליביה.
מאחר והתיק שלי מלא כבר שלושה חודשים לערך, אני לא ממש מחפש ולא ממש קונה דברים חדשים – רק מסתכל ומתעניין.

אה כן, לגבי טיסת הסולו השניה שלי ... בסוף נחתתי על עץ...
לי שלום, לעץ (בתמונה למטה) קצת פחות (בכל זאת היה צריך לנתק ממנו מצנח שהתחבר אליו טוב טוב)