ברררררררררר...............
קר פה בפטגוניה ...

לכיכר המרכזית של ברילוצ'ה הביאו כמות נכבדה של גזעי עץ, וכמות נכבדת לא פחות של אנשים עם מסורים חשמליים החלו לנסר אותם ולנסות ליצור יצירות אמנות...
אמנם היו עבודות מעניינות, אבל שום דבר כמו פסל האש והמים של אגם....

בימים שלאחר מכן (חוה"מ פסח!!) עזרתי מעט ללילך לארוז את דירתה ולפנותה, כאשר בין לבין התהלכתי לי הלוך ושוב ברחובות ברילוצ'ה. בסוף קניתי לי כובע.

הלכנו למסעדה מקומית (איפה שמסתכלים מוזר על תיירים – שאין שם בכלל) לארוחת צהריים... המקום היה מפוצץ והיינו צריכים להמתין בתור. האוכל היה שווה את זה! אכלתי כל כך הרבה (היה כל כך טעים) שלא יכולתי לאכול שום דבר עד ארוחת הצהריים למחרת.

יצאנו לטיול בהר לופז (Cerro Lopez) שהוא ההר הכי גבוה בסביבה הקרובה לברילוצ'ה (הטרונדור מהפוסט הקודם נמצא כ-50 ק"מ מהעיר). הגענו רק עד ה'מקלט' (Refugio- צריף שנמצא קרוב לראש ההר). למרות שרציתי לטפס לראש ההר ויתרתי בגלל שהזמן לטיפוס וחזרה היה מאוד מאוד גבולי...
בכל מקרה, הנוף מראש ההר פשוט XXXXXXX (ופה אני אפסיק עם התיאורים שפשוט חוזרים על עצמם – מדהים, יפהפה, מהמם וכו')

ובערב יצאנו למסעדה לחגוג לילה אחרון בברילוצ'ה...

למחרת, איכשהו מתישהו כשהשארתי את חפצי למשמרת בהוסטל, נעלם לי ז'קט הפליז השווה שלי שסחבתי כח הדרך מהודו לפני כמה חודשים (אני חושד במנהל ההוסטל!)... בלילה תפסנו אוטובוס לילה אל פוארטו-מדרין – מושבת בעלי החיים של ארגנטינה .
בבוקר משהגענו, עלינו על טיול שלקח אותנו אל מקום בשם פואנטה-טומבו. המקום הינו שמורת טבע והוא מושבת הפינגווינים הגדולה ביותר מחוץ לאנטרקטיקה. הגענו לשמורה ופשוט התחלנו להתהלך בין הפינגווינים הרבים שהיו שם... המחזה פשוט מדהים!!!
כעת זו עונת הנדידה שלהם והם עוזבים צפונה לכיוון ברזיל, אולם עדיין ישנם עשרות אלפים (אם לא יותר). כ"כ רציתי לקחת אחד או שניים, אבל בגלל שאין לי מקום בתיק גב החלטתי לוותר.

אחרי בעיות של תזמון אוטובוסים, החלטתי להשאר לילה נוסף בפוארטו-מדרין. העיר לא יותר מידי מעניינת, אבל אם לא היו רוחות חזקות, אולי הייתי יוצא לאיזו צלילה עם כלבי-ים (!!!).
העיר צמודה לחצי האי וולדז המפורסם בשמורת כלבי הים, אריות הים, הדולפינים והלוויתנים שבו. כרגע אין לוויתנים באזור, אז קצת שומם שם. שוב בגלל בעיות תזמון אוטובוסים נאלצתי לוותר על ההזדמנות לבקר את כלבי הים (קוראים להם פה – פילי ים) – וכנראה שאצטרך לחזור לשם בשביל זה.

לבסוף, נפרדתי מלילך ותפסתי אוטובוס לכיוון דרום. הגעתי למקום בשם ריו-גאשגוס. והנה מה שכתוב במדריך על לונלי פלאנט על העיר (וזה כנראה בלשון המעטה):Rio Gallegos is certainly not the world cup of tourist destinations . מאחר וביטלו לי אוטובוס לכיוון אל קלאפטה נאלצתי לבלות 4 שעות בעיר חשוכת אל זו. אחרי שעתיים ב'מרכז' העיר הבנתי שעדיף לי לחכות בתחנת האוטובוס.
כשסוף סוף הגיע האוטובוס המיוחל, חיכיתי לנהג (שבדק כרטיסים) על מנת להעמיס את התיק שלי לתא המטען. לפתע אני שומע קול של חרחור מימיני וכשאני מסתכל אני רואה בחור שפשוט צונח אל הרצפה מטר ממני. מיד קפצו אליו שני אנשים והרימו לו את הראש והחזיקו אותו חזק. לא מאוד היה לי איך לעזור להם פרט ללהגיד להם שישימו לב שלא בלע את הלשון.
לבחור היה התקף אפילפסיה, וכשהגיע האמבולנס אחרי כשבע דקות, נראה שהצוות מכיר את הבחור ולקח אותו באמבולנס...

אני עליתי על האוטובוס (אחרי שהכל נגמר) ותוך כ-4 שעות הייתי בקלאפטה.

למחרת בבוקר הערתי שני חבר'ה שהיו איתי בחדר 45 דקות אחרי שהיו אמורים להתעורר (והם בכלל היו אמורים להעיר אותי) אחרי זה יצאתי לראות את ה'קרחון המתנפץ'. זהו קרחון ענק שמצוי בין הרים בשטח שבין ארגנטינה לצ'ילה והוא מצד אחד גדל כל הזמן ומצד שני כל הזמן נופלות ממנו חתיכות לאגם שמסביבו. כל הזמן נשמעים חריקות ורעשים מכיוון הקרחון. המראה פשוט מדהים (ושוב אני חוזר על המילה הזו)!

בערב פגשתי שני צרפתים. הזדמנות מצוינת בשבילי לחזור ולדבר קצת צרפתית... יצאנו לבר ואח"כ קפצנו לקזינו. הרווחתי כ-15 פזוס ופרשתי בשיא... :-)
למחרת בבוקר (היום בבוקר, למעשה) אוטובוס ל-אל צ'לטן – המכונה בירת הטרקים של ארגנטינה.
הנופים הנשקפים מפה (ומכל גבעה באזור) פשוט XXXXXXX.

עשיתי טרק קצר לראש 'גבעת הקונדורים' כדי לראות קונדורים אבל לא ראיתי שום קונדור. מצד שני הגעתי פחות מחמישה מטרים משני בזים – וצילמתי את תמונת היום.

היו לי עוד סיפורים לספר, אבל כבר שכחתי אותם – אז בפעם הבאה!

לילה טוב ארגנטינה!