ביקור בעיר בירה ובעיר יין...

בואנוס איירס יקירתי.....

התגעגעתי קצת לעיר גדולה... (עבר יותר מחודש מאז עזבתי את סאו-פאולו!) והנה הגיעה אחת... 'אויר טוב'...
יש בעיר הזו מהכל.... כדורגל ארגנטינאי משובח, אוכל מצוין, הרבה יין וכמובן המון שמחת חיים!

נחתתי בבואנוס איירס בסביבות 16:00 אחה"צ, ומשם להוסטל נחמד מאוד שהומלץ ע"י סאני.
ההוסטל היה במרכז העיר, ממש ליד רחוב פלורידה (המדרחוב במרכז העיר!). בחדר היו עימי שיבון (Siobhan) הסקוטית ואוגוסטו הארגנטינאי (שמשום מה, כולם קראו לו דייגו).
מאוחר יותר הצטרפה סאני (כן כן, סאני משכבר הימים) אל החדר וכמו כן שני ברזילאים מסאו פאולו.

בערב יצאנו לסבב בארים בכל רחבי העיר (הרבה מוניות עשו עלינו כסף באותו ערב). סיימנו את הערב במסיבה קובנית באחד המועדונים באזור – להקה לא קטנה עם זמר שהזכירו לי את ימי (ולילותי) בקובה לפני כמה שנים.

למחרת, נסענו סאני ואני לאזור Boca La - אזור זה ידוע בבניינים צבעוניים ובשמחת החיים של התושבים. הגענו לאזור שהיה מלא בתיירים (זרים ומקומיים) והיה מאוד מהנה!!!
ישבנו לשתות בירה באחת מן המסעדות המקומיות לאחר שאחד הבעלים החל לבר איתנו בעברית (זה התחיל ב-'מכבי חיפה אימפריה' ולא משנה במה הסתיים). הסתבר שאבא שלו עובד בפאב המאנקיז באילת ושולח לו מידי פעם 'חידושי לשון' בשפה העברית...

משם המשכנו לאצטדיון של בוקה ג'וניורס. עשינו טיול במוזיאון הקבוצה (כדי לראות את היכל התהילה המכיל את בטיסטוטה, קניג'ה, ריקלמה, טבז וכמובן את מראדונה) ולראות את כל הגביעים והצלחות בהם זכו במרוצת השנים. האצטדיון המקומי נקרא "בומבוניירה" (אומיד, הבומבוניירה לא למכירה!) אבל אני חייב לציין שראיתי מגרשים לא פחות יפים טובים וגדולים.

בערב הצטרפו אל סאני ואלי שתי חברות של סאני – מעיין ופלאביה וכמו כן שני ברזילאים שהיו איתנו בהוסטל. יצאנו לארוחת ערב שלאחריה ערב טנגו (שיעור + הופעה). לקח לנו שעות למצוא מסעדה שתמצא חן בעינינו ולבסוף התיישבנו במסעדה פרואנית שהייתה לא רעה בכלל (השוואה תבוא כשאגיע לפרו). ולאחר מכן המשכנו אל המקום של הטנגו אבל הגענו מאוחר מדי לשיעור... מה שכן, מס' דקות אחרי שהגענו התחילה הופעה של להקה המונה כ-11 איש – 4 על כינורות, 4 על אקורדיון וגם צ'לו, קונטרבס ופסנתר. אמנם לא היה מופע ריקודי טנגו (כמו שחשבנו שיהיה) אבל הקונצרט הזה היה פשוט מהנה... מוזיקת טנגו היא לא משהו ששומעים הרבה באזורינו – וחבל שכך.

בבוקר הבא נסענו מחוץ לעיר למקום בשם טיגרה (Tigre). המקום נמצא באזור שפך של נהר גדול ליד ומלא באיים קטנים. כדי להגיע ממקום למקום, האנשים צריכים לקחת סירה. המקום מזכיר את התעלות של ונציה אבל כל תעלה הרבה יותר רחבה ומשתמשים פה בסירות מנוע (וקייאקים) כדי להגיע ממקום למקום. בתים (מפוארים!) רבים במקום הם בתי נופש של אנשי בואנוס איירס.
ברכבת הנוסעת לטיגרה (והבנתי שבכל רכבת הנוסעת מאיפשהו לאנשהו) היו כל כך הרבה רוכלים שמוכרים פשוט הכל. מאוד הזכיר לי את הרכבות בהודו...

כשחזרנו בערב, התארגנו סאני ואני ויצאנו לארוחת ערב לכבוד סוף הטיול של סאני. הגענו למקום שהומלץ לי ע"י זוג שפגשתי כשבוע קודם לכן – המקום היה מאוד מפואר ומאוד יקר אך בגלל שגווענו בערב והם הציעו לנו לחכות שעה החלטנו ללכת למסעדה אחרת שהומלצה לנו (אבל על כך כבר סיפרתי בבלוג הקודם).

ב-8 בבוקר נפרדתי מסאני (שבוודאי כבר נופשת לה באחד מחופי תל-אביב ברגעים אלה) וחזרתי לישון (בכל זאת, מי קם בשעות כאלה?!??). אחה"צ יצאתי לחפש את ה'סוהו' של בואנוס איירס בשכונת 'פאלרמו הוליווד'. המקום היה שומם ופרט למספר מסעדות הכל היה סגור. ברגע שחציתי את פסי הרכבת לכיוון שכונת 'פאלרמו וייחה' התחלתי לתהות למה בזבזתי כל כך הרבה זמן בשכונה ההיא כשזו הרבה יותר מגניבה, שווה ומלאה באנשים!!!
קצת יותר מאוחר פגשתי שוב את לילך שהייתה בעצירה ללילה בדרך חזרה לישראל (ד"ש לכולם!). בילינו את הערב בשופינג ובמסעדה שאין להרחיב את הדיבור עליה.

יום נוסף הגיע, ובו זמן לטייל בשוק המפורסם בשכונת סן-טלמו. רחוב שלם (של מס' קילומטרים) נסגר מדי סוף-שבוע עבור דוכנים המוכרים כל דבר פחות או יותר, עבור להקות רחוב, רקדני טנגו אמני בובות ועוד כהנה וכהנה.

בערב, שוב נסיעה לפאלרמו (כי שם נמצא האקשן האמיתי) יחד עם שיבון (הסקוטית מההוסטל). עשינו סבב בארים ארוך כאשר בין הבר הראשון לשני החלה סופת ברקים אימתנית שלוותה בגשם מאוד מאוד חזק. הכבישים החלו להיות מוצפים כאשר בפינת הרחוב מול השולחן בו ישבנו נכנסה מונית בשליח על אופנוע. נראה שחוץ מהפגוש של המונית והשוק שחטף האופנוען הכל היה בסדר כי אחרי כ-10 דקות המשיכו לדרכם. ואז התחיל הברד... כדורי קרח בקוטר של כ-2 ס"מ החלו ליפול מן השמיים!!! זה היה מחזה מדהים (אבל גם נראה די כואב למי שלא הסתתר מהגשם). אחרי עוד כמה דקות נפסק הגשם. ואז הגיעו מכונית משטרה ואמבולנס למקום התאונה. אני לא הייתי בטוח אם השוטר נכנס לבר כדי לשאול לגבי התאונה או כדי לקחת בירות לו ולחבריו אולם לאחר שיצא בידיים ריקות וחזר לניידת הבנתי שכנראה באמת הגיעו בשביל התאונה. וכך השוטרים פשוט נכנסו לרכב ונסעו משם. מזל של האופנוען שלא היה צריך אותם באמת...
אחרי עוד שני ברים בהם פגשנו שני תיירים ברזילאים (דוברי אנגלית לשם שינוי) המשכנו למועדון לילה בו היינו הראשונים (השעה הייתה כבר 1 בלילה) אולם בסביבות שתיים וחצי בלילה המקום כבר היה מלא.

בערב למחרת כבר עליתי על אוטובוס לכיוון מנדוזה – אזור היין והיקבים הידוע של ארגנטינה.
באוטובוס חילקו לנו כרטיסי בינגו והתחלנו לשחק כשהדייל (יש דיילים בחלק מהאוטובוסים!!) מוציא מספרים משקית. לבסוף ישראלית שהייתה על האוטובוס זכתה בבקבוק יין לבן!

בבוקר שלמחרת פגשתי את שיבון במנדוזה (היא נסעה באוטובוס אחר) וביחד הלכנו לחפש הוסטל.
הגענו למקום סביר (לא יותר) בו החלטנו להשתקע. אלינו לחדר הצטרפו שתי הישראליות (חן ונטלי) שהיו איתי באוטובוס וזכו בבקבוק היין.
יצאנו לחפש לעצמנו מקום לשתות בו יין (אחרי הכל, מה עוד יש לעשות פה?!? סתם... יש פה הרבה אטרקציות כולל ההר הגבוה ביותר בדרום אמריקה וראפטינג ומצנחי רחיפה ועוד). אחרי ששמענו על סיור יקבים ב-150 דולר, החלטנו שנעשה סיור בעצמנו... מה שכן, נכנסנו לבר יינות שידוע באפשרות לטעום יינות מכל האזור משם יצאנו מבושמים למדי.
מאחר והיה זה יום העצמאות, החלטנו שבערב נעשה על האש כמיטב המסורת הישראלית. על כן השתלטתי על המנגל הענק בחצר ותחת ידי עברו להם נקניקיות צ'וריסו (מעולות) וסטייקים במגוון גדלים צורות וטעמים. אמנם לא היו לנו זיקוקים אבל היה הרבה יין!!

יום נוסף הגיע. זמן לצאת לטיול ביקבים. יצאתי עם נטלי וחן לעיירה הקרובה הנקראת מייפו (Maipu) ושם שכרנו אופניים והתחלנו בטיול בין היקבים, בתי הבד ומפעלי השוקולד הביתיים.
היה מצוין!

נראה לי ששתיתי מספיק יין לתקופה ארוכה (עד היום בערב?!?) ולכן כנראה שהיום אמשיך הלאה בדרכי לכיוון הלא נודע....

Buenas Noches