ברילוצ'ה, ארגנטינה, פסח התש"ע

והפעם – מה יש לעשות באזור ברילוצ'ה וסיפור קשה על צ'יליאנים!

בימים האחרונים טיילנו לילך ואני מסביב לאזור ברילוצ'ה והגענו להמון מקומות יפיפיים ומדהימים.
אני מאמין שמי שהיה פה באזור ידע קצת יותר על מה אני מדבר, אבל עברנו וביקרנו בערים הבאות:
אל בולסון, סן מרטין דה לוס אנדס, חונין דה לוס אנדס, וילה לה אנגוסטורה וגם באוסורנו (בצ'ילה).

עקב בקשה, להלן רשימת האגמים לידם עברנו או אף טבלנו:
Nahuel Huapi, Gutierez, Mascardi, Guillelmo, Lacar, Machonico, Meliquina, Hermoso, Villarino, Falkner, Traful, Espejo, Correntoso and Totoral.

כמו שאפשר להבין מהרשימה – יש פה הרבה אגמים.....

בשבוע שעבר אחרי הטיפוס על הקמפנריו (ממנו יש תצפית מדהימה על האזור) המשכנו אל מלון שאו-שאו שהוא אחד המלונות היפים פה באזור, מוקף כולו בגנים ובהרים יפים. משם המשכנו בהליכה לכיוון האגם הנעלם (מצאנו אותו – הוביל אליו שלט שציין 500 מטר הליכה – כ25 דקות). ומשם תפסנו טרמפ עם בחור ארגנטינאי בחופשה שהחזיר אותנו העירה ובדרך עצר לנו בתצפית נהדרת נוספת של האזור.

לאחר מכן החלטנו לשכור רכב על מנת לתור את האזור. לקחנו פולקסווגן גול (בלי ה-ף) לשלושה ימים.
ביום הראשון נסענו אל העיירה אל-בולסון המצויה כ-130 ק"מ דרומית לברילוצ'ה. זוהי עיירה קטנה עם שוק אמנים ששמו יצא למרחוק. אחרי השוק הלכנו לבקר אצל יצרן בירה מקומי (יש לו צמח כשות בחצר!!) ואני הגעתי למסקנה שהבירה שאני מכין הרבה יותר טובה מהרבה בירות אחרות.
אחרי תצפית מההר על העיר התחלנו לחזור לכיוון ברילוצ'ה. בדרך עצרנו לשכשך באחד האגמים הקרירים ולראות שקיעה יפיפייה.

בערב הלכנו לאכול אצל אלברטו ("הסטייק הטוב בארגנטינה") – הסטייק היה מצוין, אולם לא היה הטוב ביותר שאכלתי בברילוצ'ה... משם המשכנו אל הר ה-Cerro Otto הצמוד לעיר, משם ישנה תצפית יפה על העיר בלילה (וגם ביום - על כך בהמשך). בראש ההר יש מסעדה פנורמית המשקיפה על כל האזור – אולם לא הגענו עד לשם.

למחרת קמנו בבוקר ונסענו אל הר הטרונדור. הר זה, שהינו אחד מן הגבוהים באזור מכוסה בשלג בפסגותיו – כאשר פסגה אחת בארגנטינה, פסגה שניה בצ'ילה ושלישית בשטח הבינ"ל שבין המדינות.
על ההר ישנו אזור שנקרא 'הקרחון השחור' – זהו קרחון שקיים כבר אלפי שנים כאשר הקרח לבן אולם כל האזור שמסביב שחור. כשהיינו שם ראינו (ושמענו) מרחוק מפולת שלגים בראש ההר.
משם המשכנו אל אזור בסיס ההר (בסיס הפסגה?) שם רואים הרבה מפלים הפזורים על כל ההר ונהר גדול אליו מתנקזים כל המים. ב'קפיטריה' המצויה במקום שתינו שוקו חם (מה עוד אפשר לשתות במקום כזה??) ליד האח הבוערת, משקיפים אל השלג בראש ההר.

אל המקום מובילה דרך עפר חד מסלולית אשר נפתחת בבוקר עבור כניסה אל האתר ואחה"צ ליציאה ממנו. אין אפשרות תנועה לשני הכיוונים באותו הזמן. לפיכך נאלצנו להמתין עד 16:00 ולא דקה לפני עד שיכולנו לצאת מן האתר (כנראה תושבי האזור אכן למדו משהו מן הגרמנים שהגיעו לכאן – שעה זו שעה).

משם המשכנו צפונה, דרך ברילוצ'ה לכיוון סן מרטין דה לוס אנדס – עיירת נופש על גדות אגם הבנויה כולה בסגנון שוויצרי. מאחר ולא רצינו לנסוע שעתיים נוספות בדרך עפר, נסענו בכביש הראשי המוביל לעיר אך עושה עיקוף ענק. כשהגענו בשעת לילה מאוחרת, לקח לנו כשעה למצוא מקום לישון בו בלילה. בסוף מצאנו הוסטל שם פתח לנו אחד משני התיירים ששהו במקום וסיפר שפקיד הקבלה יצא לרדוף אחרי רכב כיבוי-אש ולא ברור מתי יחזור.

למחרת קמנו בשעה 7 בבוקר על מנת להספיק לטייל כל היום, כולל מעבר לצ'ילה.
וכך, לאחר נסיעה של מספר שעות (והרבה אגמים) הגענו לגבול הארגנטינאי. מילוי של מספר טפסים והנה אנחנו בשטח המפורז שבין ארגנטינה לצ'ילה. בהגיענו לצד הצ'יליאני קיבלנו מסמך שעלינו למלא – פרטים אישיים והצהרה שאיננו מכניסים בשר או ירקות/פירות לצ'ילה.
אחרי שמילאנו את הטפסים והחתמנו את הדרכון, באו לבדוק לנו את הרכב...
ביקשו לפתוח את התיקים שלנו – ושם, בתוך התיק של לילך הסתתרו שתי עגבניות, לימון וכחמישה משמשים מיובשים. הבודק היה בשוק!
"הלא הצהרתם שאין לכם שום פירות וירקות"
אמרנו לו שאם יש בעיה עם זה, אפשר לזרוק אותם. והוא בשלו: "אתם עוברים על החוק וצריכים לשלם קנס של 200$".
הבודק לקח את לילך הצידה עם הדרכון שלה והחל למלא טפסים עם כותרות כמו "עבירה חמורה" ו- "הברחה" (כנראה שנגמרו לו הטפסים של "קנוניה" ו-"רצח עם"). לילך ניסתה לשכנע אותו שמדובר בטעות אבל לו לא היה אכפת. הוא החל לשקול את העגבניות – 0.245 קילוגרם, את הלימון – 0.147 קילוגרם ואת המשמשים – 0.045 קילוגרם. והכל נרשם בדוחות...
מיד לאחר מכן, לקח את ה'סחורה', השליך אותה לפח והשפריץ עליה חומר שנראה די קטלני.
הבודק גם שאל אותנו אם אצלנו בישראל אין בדיקות בטחוניות בגבול (אולי הוא שמע על מבצע ענבי זעם ולא ממש הבין במה היה מדובר?)...
לאחר מכן, הוא העביר אותנו אל המפקחים שלו שמזינים את כל הנתונים למחשב ואולי יכולים לבטל את רוע הגזרה. הם לא הסכימו להקשיב לנו בכלל... לא משנה כמה לילך הסבירה שמדובר בטעות ובוודאי לא בכוונה לפגוע בצ'יליאנים. בסופו של דבר, אחרי שלילך לא הסכימה לחתום על הטפסים שלהם (בטענה שהיא לא מבינה מה כתוב שם) הם אמרו שצריך לשלם את הקנס (200$) במקום או בעיר אוסורנו הקרובה, ומאחר והמשרד באוסורנו יפתח שוב רק ביום שני, נצטרך לשלם את זה אחרי סוף השבוע. בינתיים אנחנו יכולים לצאת מצ'ילה – אולם על לילך לחזור על מנת להסדיר את החוב.
אמרנו להם 'בסדר' וברחנו משם מהר...
(כנראה שלצ'ילה יש בעיות חמורות יותר מרעידות האדמה, הצונאמי והרי הגעש המתפרצים...)
עשינו קצת שופינג באוסורנו ומשם המשכנו למעיינות החמים שקרובים לגבול. אחרי שעה שם חזרנו לנו לאיטנו לכיוון ברילוצ'ה. (בגבול לא אמרנו לנו שום דבר...)

ביום ראשון בצהריים חזרנו אל טוני כדי לאכול ארוחת צהריים גדולה. לילך קיבלה בעבר תלוש לארוחה זוגית והיינו צריכים לנצל אותו... הגישו לנו פחות או יותר את כל סוגי הבשר שהיו להם. אחרי הארוחה לא יכולנו לזוז. אבל מכיוון שהיה מזג אויר נהדר החלטנו כן לזוז ויצאנו להשתזף קצת על גדות האגם. אבל אי אפשר באמת להשתזף עם השמש פה...

לכבוד הפסח, החלטנו לעשות סעודה מצומצמת ולהתרחק מבאי בית-חב"ד, מה שהתברר לאחר מכן כהחלטה מ-צ-ו-י-נ-ת!
לילך בישלה רגל של כבש ומרק ואני הייתי אחראי על הסטייקים והיין. קראנו בהגדה, אכלנו מן המטעמים וכמובן שתינו ממשקה הענבים. לאחר מכן, דידינו לנו אל הסעודה של בית חב"ד (הבטחנו לרבנית שנבוא לבקר) – איזה בלגן הלך שם... לא אפרט בנושא, רק אציין ששמעתי אנשים שהחליטו לצאת משם וללכת לאכול אצל טוני...

היום עשינו טרק של כ-7 ק"מ (בכל כיוון) אל הר האוטו (Cerro Otto) הקרוב לעיר... חתיכת עלייה אבל הנוף מהמם. רואים את ברילוצ'ה מלמעלה כמו גם את האגם הסמוך והאיים שבו.

בינתיים אני עוד פה. יש עוד הרים לטפס עליהם, אולי יש עוד אגמים לראות (לא ממש בטוח בזה) אבל יש עוד הרבה נוף מדהים שלא ראיתי פה, והכל בתכנית – מקוה רק שמזג האויר יתנהג יפה (כי ע"פ התחזית לא יוצאים מהבית בהמשך השבוע)

(התמונות במקום הרגיל)

חג שמח לכולם