בשעה 5:05 בבוקר נחת לו המטוס בשדה התעופה בן-גוריון ע"ש לוד.
בשדה במדריד לא היה ברור לי (כמו גם לאחרים) איך השער הצמוד לטיסה לישראל הוביל לטיסה לדמשק (ובתור ההוא כמובן נשים מכוסות כולן מכף רגל ועד ראש) - ובעיקר במצב הנוכחי...
טיסת לילה שקטה הופרעה בשעה 04:30 לערך כאשר הקברניט הודיע שמאחר ונכנסים לשטח האוירי של ישראל על כל הנוסעים לשבת במקום, לחגור חגורות ולא לקום עד הנחיתה... לא שהיה לי מה לקום, אבל ממתי הוראות הבטיחות האלה ??
בישראל, הופתעתי מאוד לקבל את התיקים שלי (וגם די מהר), זאת בעקבות כל האזהרות והחוויות (של אחרים) ששמעתי על הובלת מטען באיבריה כמו גם העובדה שהתיקים שלי נחו כחצי יום בשדה התעופה במדריד (בין הטיסה ממיאמי לטיסה לישראל)...
מעבר קצר במסלול הירוק (אפילו לא הסתכלו עלי) והופ אני פה!
ביציאה חיכו לי אמי, ואחותי, כמו גם פז - שכולם קמו לכבודי בשעת בוקר מוקדמת זו.
"אומיד בדרך" נאמר לי... "בטח מעוכב על ידי הבטחון" העלינו השערה...
ולפתע, בין כל האנשים היוצאים והנכנסים אני רואה את אומיד רץ לעברי, קופץ מעל ערמת התיקים שלי וכמעט מפיל אותי לרצפה... (אני חושב שמגיע לו דאן 4 רק על זה! טוב, אולי בגלל שלא הצליח להפיל אותי - רק דאן 3).
בארץ מזג אויר חמים ונחמד (ופחות לח מאשר מיאמי. לבינתיים לפחות).
והנה שבתי אל דירתי שחיכתה לי (או שלא) במשך ארבעה חודשים...
זהו... פה נגמר הבלוג...
לילה טוב ישראל!!
No comments:
Post a Comment