Lencois, Morro de Sao-Paolo and back to Rio

Sorry all you English speaking people, but from now on I will move to Hebrew.
If you insist keep tracking me, let me know and I might get back to English…

מסיבות שונות החלטתי לעבור לכתוב בעברית. מקווה שזה יעזור לכם להגיב על הבלוג....
כתמיד - תגובות, הערות והארות יתקבלו בברכה.

בפעם הקודמת הבטחתי שאכתוב על לנסויס ועל קורותי שם. מאחר ועבר זמן רב מאז והרבה דברים קרו, אתאר בקצרה:

לנסויס הינה עיירה קטנה הבנויה בסגנון המאה ה-19 – בתי עץ קטנים הצבועים כל אחד בצבע אחר. הרחובות והסמטאות קטנים ויש שתי כיכרות מרכזיות בהן יש בתי קפה ומסעדות.

העיירה שוכנת בלב פארק לאומי הנקרא Chapada Diamantina שהינו אזור בו היו מחפשי יהלומים וזהב... אומרים שעדיין אפשר למצוא שם יהלומים בכל מיני מקומות. אני לא מצאתי.... :-(
זה מקום שמאוד מומלץ בשביל טרקים שונים. השמורה הזו כל כך גדולה שהיא כמעט בגודל של מדינת ישראל!

אנחנו הגענו בערב ללנסויס לאחר נסיעה של כ-7 שעות. נכנסנו למלון קטן שהומלץ ע"י אשרת (היא הייתה בו לפני כ-3 שנים). המקום קצת רחוק מהמרכז ומעט יקר אבל מאוד מקסים עם בעלים נהדרים, כך שהחלטנו להישאר שם.
למחרת בבוקר החלטנו (סאני ואני) לצאת לטרק הראשון שלנו... זה אמור היה להיות מסלול של כ-3 ק"מ לאורך הנהר עם קצת מפלים ומערות של חולות צבעוניים. לאחר שעברנו לא מעט מפלים מהממים, החלטנו להמשיך במעלה הנהר בשביל לא מסומן – על מנת לראות מה קורה בראש ההר.....
הגענו כמעט עד למעלה כאשר הגענו למסקנה שזה היה רעיון די אידיוטי וצריך להיות מוכנים קצת יותר לטיול כזה... אז חזרנו את כל הדרך (איזה 6-7 ק"מ) בחזרה אל העיירה בקושי רב.

בערב פגשנו את דן, ברזילאי חביב שחי בארץ כ-8 שנים וכיום בעל בר בלנסויס שדיבר איתנו הרבה שטויות במהלך כל הערב.

יומיים לאחר מכן (לאחר חיפושים רבים אחרי טרק מסודר למס' ימים), יצאנו לטיול מאורגן של יום לכמה אתרים נחמדים באזור – ברכות מים טבעיות עם מערות שאפשר לשחות בהן, מערת נטיפים והרבה מפלים. לסיום הטיול, עלינו על פסגת אחד ההרים שבפארק על מנת להשקיף על הפארק מלמעלה ולראות שקיעה מרהיבה.

למחרת, אחרי שאמרו לנו שאין לנו סיכוי לשכור את הטרקטורונים שרצינו, החלטנו לעזוב את העיירה. לפני כן, עשינו עוד הליכה של כשעה אל בריכת מים נוספת באזור, שהמפל שמוביל מים אליה הוא סלע ענקי וחלק המוכר באזור יותר כמגלשת מים טבעית.
היה נורא כיף להתגלש שם, רק שאחרי כמה פעמים גיליתי שבגד הים שלי נקרע, ככל הנראה מאחת האבנים שבמורד, מה שאמר שנגמר הכיף לאותו יום...
ב-23:30 בלילה עלינו על אוטובוס לילה בחזרה לסלבדור. כאשר כשש וחצי שעות נסיעה לפנינו.

היעד הבא הינו – מורו דה סאו-פאולו (לא להתבלבל עם העיר סאו פאולו). זהו אי שנמצא כשעתיים הפלגה מסלבדור. המוני אנשים (בעיקר ישראלים) נוהרים אליו לאחר שהקרנבל מסתיים... זו אחת הסיבות של הנסיעה ללנסויס – לתת לכל האנשים זמן לעזוב את המקום.

ב-6 בבוקר הגענו לסלבדור ומיד נסענו למרינה ע"מ לקחת קטמרן לאי מורו. חיכינו עד 08:30 ליציאתו לדרך. על הסירה פגשנו את מירי וקובי (עליהם בהמשך).
בהגיענו למורו, העמסנו את התיקים על הטקסי המקומי (בחור עם מריצה. אין מכוניות על האי!) והתחלנו לחפש לנו הוסטל להעביר בו את הימים (והלילות) הבאים. אחרי שעברנו במס' מקומות הגענו להוסטל שבו פגשנו את מירי וקובי מיודעינו והחלטנו שגם אנחנו נשאר בו.

מירי וקובי הם זוג מנצרת עילית שבאו לחופשה של כ-3 שבועות בברזיל... הם השאירו בארץ שלוש ילדות שמחכות לשובם (אבל כנראה כבר רגילות לטיולים של הזוג...)

האי הינו מקום מקסים, עם חופי חול, עצי קוקוס ומים בצבע טורקיז. אנחנו העברנו את הזמן בעיקר בין הבריכה לחוף. מידי יום היו על האי מסיבות, ואנחנו השתדלנו להצטרף אליהן...
מידי יום שתינו הרבה הרבה קייפיריניות... פה יודעים להכין אותן כמו שצריך!
שמש, ים, אוכל ושתיה. מה צריך יותר??

אז זהו, שיש גם כל מיני פעילויות פה.... כשהגענו, אצתי רצתי לחפש מועדון צלילה כדי לברר איפה אפשר לצלול.
אחרי שביררתי במס' מקומות החלטתי ללכת על אחד שעד רגע הצלילה לא ידעו איפה היא תהיה. יצאנו לצלילה המדריך המקומי, בחור ישראלי בשם ברק ואני. הראות במים לא הייתה טובה אבל מצד שני גם ככה לא היה יותר מידי מה לראות שם. כל מיני דגים ואיזה שרימפ ענק שמציץ מתוך גומחה היוו את האטרקציות בצלילה. כאשר אני ראיתי שהאויר שבמיכל שלי יגמר בעוד לא הרבה זמן, סימנתי זאת למדריך שאמר לי להצמד אליו למקרה ויגמר לי האויר. אחרי כדקה נעלם לנו ברק... לא מצאנו אותו בשום מקום לידינו (מה גם שהראות הייתה גרועה) – והחלטנו לעלות לפני המים. ראינו את ברק בדרכו לטפס על ספינת דייגים שעברה במקום. לטענתו, נגמר לו האויר במיכל, זאת למרות שמד האויר הראה שיש עוד חצי מיכל... לכל הצוללים שקוראים – שימו לב בעתיד!
לבסוף עברנו מספינת הדייגים אליה טיפסנו אל הספינה של מועדון הצלילה שבאה לאסוף אותנו.

למחרת שכרנו (מירי, סאני, קובי ואני) קיאקים (עם בטן זכוכית) וחתרנו אל אי קטנצ'יק שנמצא בסמוך. כשחזרנו שוחחנו רבות על בעל חברת ההשכרה שדיבר רבות על אילייה גראנג'י (Ilha Grande) – אי שנמצא כשעתיים הפלגה מריו. הוא הראה לנו הרבה תמונות על מה שיש שם ומה שאפשר לעשות שם. אנחנו החלטנו שאנחנו עוברים מהאי שעליו אנחנו נמצאים לאי החדש הזה (זה היה איפשהו בתכנית שלי, למרות שלא היה וודאי לפני כן) כבר ביום למחרת.

באותו ערב החלה התארגנות לחפש טיסה ליום למחרת כמו גם מעבורת מוקדמת בחזרה לסלבדור. בשעות הלילה המאוחרות נסגרו כל הפרטים בידיעה שיוצאים למחרת מוקדם בבוקר. בלילה יצאנו למסיבה נוספת...

למחרת, לפי התכנית – השכמה מוקדמת, מעבורת לסלבדור, מונית לשדה התעופה וטיסה לריו.

במהלך הטיסה ביררתי עם החבר'ה אם אכפת להם שנעשה מס' ימים בריו לפני שאנחנו ממשיכים אל האי. להם לא הייתה התנגדות וכך לאחר הנחיתה החלטנו לנסוע להוסטל שהומלץ ע"י לונלי פלאנט בריו.
ההוסטל היה מלא לשבוע הקרוב. ביקשנו המלצות למקומות נוספים – וכולם היו מלאים... נגררנו יחד עם נהג המונית לכ-6 מקומות שונים עד שהוא פשוט זרק אותנו מהמונית (סיכמנו איתו על מחיר קבוע בהתחלה.... אבל בסוף נתנו לו יותר).... לאחר שגם ההוסטל האחרון היה מלא החלטנו ללכת לישון במלון אמיתי... אחרי בדיקות עבור היומיים שאחרי, ראינו שאין לנו סיכוי למצוא מקום באיזשהו הוסטל ונשארנו במלון שלושה לילות.
בדיעבד התברר שאנשים שטיילו בכל רחבי ברזיל (קרנבל וכאלה) התאספו כעת חזרה בריו וזו הסיבה לבלגן.

מזג האויר בריו היה די זוועתי (וצפוי להיות כזה גם בתקופה הקרובה) – שמיים אפורים עם כ-25-27 מעלות וגשם לפרקים. לא אידיאלי בשביל ללכת לים...

בשישי אחה"צ הגענו לריו. ואילו בשבת היה לי יום הולדת... את יום ההולדת העברתי בחיפוש אחר כרטיס להופעה של קולדפליי כמו גם בסתם שיטוטים ברחובות העיר (הים לא ממש אופציה, עם הגלים הגבוהים וחוסר השמש). בערב יצאנו לאזור הלאפה (לא פיתה עירקית אלא LAPA) שאמור להיות האזור הכי איני למסיבות ובילויים. לא משהו בכלל...

הופ הופ טראללה גדלתי בשנה.

למחרת, יום ראשון, מסתבר שהכל סגור (לא מפתיע אבל בכל זאת) ומזג האויר סגרירי – לא השאיר הרבה מצב רוח לטיולים. אחרי הצהריים – נסיעה לאצטדיון המראקנה לראות משחק כדורגל של קבוצת פלומיננזה המקומית. הגענו, קנינו כרטיסי סטודנט (חצי מחיר בכל זאת) ונכנסנו לאצטדיון שהיה כמעט ריק. אוהדי הקבוצה המקומית עשו המון רעש והרבה צבע ביציע.
המשחק היה טוב, הסתיים 5:1 לפלומיננזה.

לאחר מכן, זמן ללכת להופעה של קולדפליי!
לפי המפה נראה כאילו יש בערך קילומטר בין המראקנה לבין האצטדיון בו הייתה ההופעה. בפועל זה היה 3-4 ק"מ והיה צריך מונית כדי לחצות את כל המחלפים שבדרך.
הייתה הופעה מצוינת, בגשם שוטף. משום מה, בוטלה הופעת החימום מה שגרם להם לעלות מוקדם יותר ולכל האנשים הזדמנות לתפוס את המטרו לאחר ההופעה (ביום ראשון, נסגר בשעה 23:00!!!).
ביום שקולדפליי יגיעו לארץ – ממליץ לכולם ללכת. אמנם בארץ אין כרטיס סטודנט בתעריף של חצי מחיר מכרטיס רגיל, אבל בכל זאת!

בבוקר מתכננים לנסוע מעט דרומה ולעלות על מעבורת לכיוון אילייה גראנג'י....

עוד דיווחים בהמשך.

וכרגיל, תמונות בפיקאסה!

לילה טוב ריו