אז מה היה לנו שם??
4 חודשים
8 ארצות
6350 תמונות (21 ג'יגה)
אחד קרנבל אחד
ג'ונגל אחד – ארבעה ימים
אחד בנג'י וגם סופרמן אחד
אחת צניחה חופשית אחת
שמונה טיסות סולו במצנח רחיפה
הרבה יין
המון סטייקים
הרבה חברים חדשים
טיסות, אוטובוסים, מוניות והרבה הרבה הליכה
מסיבות, ברים ומועדונים.
קצת פורטוגזית, קצת ספרדית, קצת אנגלית וקצת עברית.
הרבה הנאה, תקווה ואהבה
.
בלוג אחד,
ומגבת אחת!
בשעה 5:05 בבוקר נחת לו המטוס בשדה התעופה בן-גוריון ע"ש לוד.
בשדה במדריד לא היה ברור לי (כמו גם לאחרים) איך השער הצמוד לטיסה לישראל הוביל לטיסה לדמשק (ובתור ההוא כמובן נשים מכוסות כולן מכף רגל ועד ראש) - ובעיקר במצב הנוכחי...
טיסת לילה שקטה הופרעה בשעה 04:30 לערך כאשר הקברניט הודיע שמאחר ונכנסים לשטח האוירי של ישראל על כל הנוסעים לשבת במקום, לחגור חגורות ולא לקום עד הנחיתה... לא שהיה לי מה לקום, אבל ממתי הוראות הבטיחות האלה ??
בישראל, הופתעתי מאוד לקבל את התיקים שלי (וגם די מהר), זאת בעקבות כל האזהרות והחוויות (של אחרים) ששמעתי על הובלת מטען באיבריה כמו גם העובדה שהתיקים שלי נחו כחצי יום בשדה התעופה במדריד (בין הטיסה ממיאמי לטיסה לישראל)...
מעבר קצר במסלול הירוק (אפילו לא הסתכלו עלי) והופ אני פה!
ביציאה חיכו לי אמי, ואחותי, כמו גם פז - שכולם קמו לכבודי בשעת בוקר מוקדמת זו.
"אומיד בדרך" נאמר לי... "בטח מעוכב על ידי הבטחון" העלינו השערה...
ולפתע, בין כל האנשים היוצאים והנכנסים אני רואה את אומיד רץ לעברי, קופץ מעל ערמת התיקים שלי וכמעט מפיל אותי לרצפה... (אני חושב שמגיע לו דאן 4 רק על זה! טוב, אולי בגלל שלא הצליח להפיל אותי - רק דאן 3).
בארץ מזג אויר חמים ונחמד (ופחות לח מאשר מיאמי. לבינתיים לפחות).
והנה שבתי אל דירתי שחיכתה לי (או שלא) במשך ארבעה חודשים...
זהו... פה נגמר הבלוג...
לילה טוב ישראל!!
חמש שעות איחר המטוס הזה...
זאת בנוסף לשעתיים שחיכיתי לפני השעה היעודה...
יום יפהפה במיאמי הפך ב-4 אחה"צ לאסון... השמיים התמלאו בעננים והחלה סופת ברקים מטורפת.
וכך נסגר לו שדה התעופה הבינ"ל במיאמי למס' שעות... אף מטוס לא נוחת ושום מטוס לא ממריא!
המטוס שלי (שהגיע ממדריד ונאלץ לנחות בשדה תעופה אחר - בפורט לודרדייל) נחת במיאמי בסביבות שעה שמונה וחצי ואנחנו עלינו עליו ויצאנו לדרך ב-21:30 לערך. לידי ישבו שלושה גרמנים שלא הפסיקו לדבר כל הטיסה (טוב נו, עד שנרדמו באיזשהו שלב)...
בבוקר בהגיעי למדריד נתנו לי כרטיס טיסה לשעה 23:30 (באותו יום) ושלחו אותי לנוח בבית מלון קטן וחביב לא רחוק משדה"ת. מסביב לבית המלון - שממה.
החלטתי לוותר על נסיעה למרכז העיר ונשארתי בסביבת המלון.
את אחה"צ ביליתי בשינה (מה שלא היה לי הרבה ביומיים האחרונים) ובערב - הופ לשדה...
לצערי, חברי הטובים ממדריד (רומינה וחוסה) החליטו לבלות את סופ"ש הזה הרחק מן הבית כך שנותרתי לבדי.
כולי תקווה שהמטוס הזה לא יתעכב, אלא ימריא וינחת בזמן!
לילה טוב מדריד!
